Guittine
Daf 53b
משנה: שִׁייֵר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בַּדַּף הַשֵׁנִי וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּן כָּשֵׁר. חָֽתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף מִן הַצַּד אוֹ מֵאֲחוֹרָיו בְּגֵט פָּשׁוּט פָּסוּל. הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁלָּזֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁלָּזֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין. רֹאשׁוֹ שֶׁלָּזֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁלָּזֶה וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּן אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ כָּשֵׁר. גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְווָנִית יְווָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְווָנִי כָּתַב הַסּוֹפֵר וָעֵד כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר. בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי וְלֹא כָתַב עֵד כָּשֵׁר. כָּתַב חְנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ כָּשֵׁר. כָּךְ הָיוּ נְקִיָּי הַדַּעַת בִּירוּשָׁלֵם כּוֹתְבִין.
Traduction
S’il restait à écrire la fin de la formule du divorce transcrite à la 2e colonne (du même côté), et les témoins ont signé au bas, l’acte est valable. Si les témoins ont signé en tête de la feuille, ou au bord, ou au verso d’un acte simple (non retourné), il est sans valeur. Si l’on a rattaché le commencement d’un 2e acte à la tête d’un acte précédent par l’écriture du bord, et les noms des 2 témoins se trouvent au milieu des 2, les actes sont nuls (356)Leur signature est insuffisante pour l'un et l'autre acte. Mais si l’on a rattaché le commencement du second à la fin du 1er, et les témoins ont signé au milieu, l’acte sur lequel on peut lire au bas les noms des témoins est valable. Un divorce écrit en hébreu et contresigné par les témoins en grec, ou écrit en grec et contresigné en hébreu, ou par un témoin en hébreu et un autre en grec, l’acte attesté par l’écrivain auquel s’est joint un autre témoin, est valable. Si l’attestation dit seulement ''un tel, témoin'' (sans nom du père), l’acte est valable, et de même s’il y a: ''fils d’un tel, témoin'' (sans nom propre), ou encore: ''un tel, fils d’un tel'', sans ajouter le mot ''témoin''. S’il a écrit le prénom (surnom) de l’homme ou de la femme (au lieu du vrai nom) l’acte reste valable. Voilà comment procédaient les gens éclairés à Jérusalem (pour abréger).
Pnei Moshe non traduit
מתני' וכתבו בדף השני. שאצלו ברוחב המגילה:
כשר. ודוקא שיהא ניכר בקלף שלא נחתך ממנו כלום דאי לאו הכי חוששין שמא שני גיטין היו כתובין זה אצל זה והשמאלי נכתב בגובה המגילה יותר מהימני והיה שום תנאי בימני מלמטה וחתך התחתון מהימני והעליון מהשמאלי וכיון אותם ביחד:
בראש הדף. רגלי חתימת העדים כנגד גגו של כתב:
מן הצד. בגליון ימין הגט או השמאלי:
מאחריו. בגט פשוט שחכמים תיקנו עדיו מתוכו:
הקיף. חבר זה אצל זה:
שניהן פסולין. שאין החתימה נקראת לא עם זה ולא עם זה:
את שהעדים נקרין בסופו. שגג החתימה כלפי סופו כשר ולא שרגלי חתימה כלפי ראשו. ובנוסחת הבבלי גריס בסיפא נמי והעדים באמצע וכדפרישית ולנוסחא דהכא נמי יש לפרש כן ומלמטן כמו באמצע וכך היא נוסחת הרי''ף ז''ל. א''נ מלמטן ממש והשני כשר:
כתב הסופר ועד. שכתב הגט וחתם עליו עד אחד. ובבבלי מסיק חתם סופר ועד שנינו ובגמרא מפרשינן לה:
חניכתו וחניכתה. שם כינוי האיש והאשה:
כד היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין. שם החניכה לבד:
כתב חניכתו וחניכתה כשר גרסינן:
הלכה: שִׁייֵר מִקְצָת הַגֵּט כול'. מָהוּ שִׁייֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בַּיבוֹן. כְּגוֹן קַייָם שָׁרִיר וּבָרוּר.
Traduction
En quoi consiste le ''reste'' de l’acte? C’est par exemple, dit R. Yossé b. Aboun, la formule: ''Il est confirmé, fixé et clair''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו שייר. מה שייר מן הגט:
כגון קיים שריר ויברור. מה שכותבין בסוף השטר הכל שריר וקיים ואין חוששין שמא זה הוא. סוף הגט השמאלי שהיה אצלו:
וְגֵט פָּסוּל פָּשׁוּט בִּמְקוּשָּׁר כָּשֵׁר וּבִלְבַד מֵאֲחוֹרָיו.
Traduction
L’acte est déclaré nul ''s’il est contresigné au verso (au dos)'', lorsqu’il s’agit d’un acte simple; pour celui au contraire qui est compliqué (plié), l’acte sera valable dans ces conditions, et seulement si la confirmation est inscrite au dos.
Pnei Moshe non traduit
וגט פסול פשוט. אמאחריו בגט פשוט קאי כלומר הא דגט פסול דוקא בפשוט אבל במקושר כשר ובלבד מאחריו אין כשר בו אלא מאחוריו אבל לא מתוכו וקמשמע לן לאפוקי מדר' חנינא בן גמליאל דאמר בריש גט פשוט מקושר שכתבו עדיו מתוכו לנשר מפני שיכול לעשותו פשוט וכדאמר לעיל סוף פרק הזורק:
קָרָא עִרְעֵר עַל חֲתִימַת יְדֵי הָעֵדִים. וְעַל חֲתִימַת יְדֵי הַדַּייָנִין. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. שֶׁכֵּן אִם רָצָא לְקַייְמוֹ בִּכְתַב יַד הָעֵדִים מְקוּייָם. בִּכְתַב יַד הַדַּייָנִין מְקוּייָם. אֲנִי אוֹמֵר. אֲפִילוּ בְעֵד אֶחָד מִדַּייָן אֶחָד מְקוּייָם. יְהַב רְשׁוּ לַכְּתוֹבָא שֶׁיִּכְתּוֹב וְלַחַתִימַייָא שֶׁיַּחְתִּימוֹן. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. צְרִיכִין הָעֵדִים לִכְתּוֹב. הַמִּלְוָה הַזֹּאת מֵאֶחָד בְּנִיסָן הוּא וְאָנוּ אִיחַרְנוּ זְמַנּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. אַשְּׁרַת הַדַּייָנִין אֲפִילוּ רְחוֹקָה כַּמָּה כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְיֵאוּת. שֶׁכֵּן אִם רָצָא לְקַייְמוֹ אֲפִילוּ בִּכְתַב אֶחָד מְקַייֵם. רַב אָמַר. צְרִיכִין הַדַּייָנִין לִכְתּוֹב. אִישַּׁרְנוּהִי בְמַעֲמַד פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי. לָמָּה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מְצוּיִין לְהַזִּים. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בְּאֵי זֶה יוֹם וּבְאֵי זֶה שָׁעָה וּבְאֵי זֶה מָקוֹם. גְּזַר דִין נְפַק מִקּוֹמֵי רַב וְלֹא הֲוָה כָתוּב כָּךְ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. צְרִיכִין הַדַּייָנִים 53b מַכִּירִין אֶת הַנִּידּוֹנִין. מַעֲשֶׂה הָיָה וְזִייְפוּ.
Traduction
Si (contre un acte revêtu de la confirmation juridique) le débiteur fait opposition, en taxant de fausses les signatures confirmatives des témoins, d’une part, et celles des juges, d’autre part, R. Aba dit au nom de R. Juda (au sujet de la nouvelle confirmation exigible en ce cas): Puisque le créancier peut alors, soit faire reconnaître pour vraie l’attestation des témoins, soit celle des juges, et l’acte sera confirmé (selon R. Juda), j’ajoute, moi (R. Aba), qu’au besoin il suffit de faire certifier une signature des témoins et l’une des juges pour valider l’acte (en réunissant ces deux attestations). R. Mena dit: cette opinion est justifiée, car il pourrait même se contenter, s’il veut, de faire valoir l’acte par la confirmation d’une seule des signatures. Si quelqu’un a donné l’ordre au scribe de rédiger un contrat de dette et aux témoins de l’attester (à une époque, p. ex. en Tishri, bien différente du prêt effectué en Nissan), selon R. Aba, au nom de R. Jérémie, les témoins devront faire accompagner leur signature de ces mots: ''Le prêt date du 1er Nissan; seulement, nous avons différé la date de l’attestation'' (afin d’éviter toute contestation possible dans les réclamations ultérieures). R. Zeira dit au nom de R. Hamnona (355)B, Baba Batra163b: la légalisation d’un acte par le tribunal peut se trouver placée à quelque distance que ce soit du texte, et l’acte reste valable.Rav dit: pour cette confirmation juridique, les témoins devront écrire: ''Nous déclarons authentiques les signatures, dans telle et telle section de service''. Pourquoi cette procédure? -Afin d’éviter (par ce moyen de contrôle) l’accusation possible de faux. S’il en est ainsi (que l’on éprouve ces craintes), on devrait aussi exiger l’inscription du jour, de l’heure et de l’endroit (donc, on ne craint pas l’accusation de faux en faveur du tribunal). Ainsi, la solution d’une question de ce genre fut émise par devant Rav pour confirmer un tel acte, sur lequel il n’y avait pas la mention de la section de service (et l’acte fut déclaré pourtant valable). R. Hagaï ajoute: les juges devront reconnaître les plaideurs (afin d’éviter de fausses attributions de noms), puisqu’il est arrivé un jour qu’une telle falsification s’est produite (et un individu non débiteur avait été condamné).
Pnei Moshe non traduit
קרא ערער. שטר שכתוב בו הנפק וקרא הלוה ערער לומר מזויף הוא שאע''פ שמקוים הוא חיישינן שמא זייף נמי לחתימת הדיינין וצריך עכשיו לקיימו:
שכן כו'. כלומר אם רוצה מקיימו ע''י שמכירין חתימת הדיינין:
אני אומר. רבי בא קאמר לה הכי אמר רב יהודה ואני אומר אפילו בעד אחד מדיין אחד מקיים כלומר אפילו לא מצא לקיים אלא חתימת עד אחד ודיין אחד מצטרפין והכא גרסינן הא דרבי מנא דכתוב לקמן בספרי הדפוס:
ויאות. ושפיר כן שהרי אם רצה לקיימו אפילו בכתב אחד מקוים כלומר דהא סגי בקיום אחד מהן או בחתימת העדים או בחתימת הדיינין וא''צ להכיר את שניהן והילכך באחד מהעדים ואחד מהדיינים נמי סגי דמצטרפין הן:
יהב רשו לכתובא. הרי שנתן רשות לשופר לכתוב השטר ולעדים שיחתומו ולא כתבוהו באותו יום אלא איחרוהי שההלואה היתה בא' בניסן והן כתבו בתשרי:
צריכין העדים לכתוב כי' ואנו איחרנו את זמנו. משום דחיישינן שמא יפרע לו קודם תשרי ויאמר אבדתי השטר ויכתוב לו שובר ואח''כ יוציא השטר לזמנו ויאמר עכשיו שלוית ממני:
אשרת הדיינין. קיום הדיינין אפילו רחוקה כמה מחתימת העדים כשר וכגון דטייטי ליה בדיו בין העדים לקיום דבדיינים ליכא למימר אטיוטא חתמו אבל בעדים לא מהני הכי דאתי למימר אטיוטא חתום:
צריכין הדיינין לכתוב. בהנפק אישרנוהו במעמד פ' ופ':
כדי שלא יהו מצויין להזים. שלא יבאו לשקר אבל עכשיו ישאלו לפ' ופ' אם היו באותו מעמד. א''נ שלא יהא הלוה יכול להזימן:
מעתה. אם תחוש לכך א''כ אפי' באיזו יום כו' יכתבו אלא לא צריך דלא חיישינן שמא יבא הלוה להזים לב''ד:
גזר דין. פסק דין אחד יצא מלפני רב על שטר מקוים ולא היה כתוב כך במעמד כו' והכשיר:
צריכין הדיינים מכירין. את בעלי הדינין שלא יערימו לזייף שם הלוה בשם אחר ויוציא אח''כ פסק דין על אותו האחר כדאמר מעשה היה וזייפו:
רַב אָמַר. הַדַּייָנִין חוֹתְמִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין לִקְרוֹת. אֲבָל אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ יוֹדְעִין לִקְרוֹת. אָמַר. יָבוֹא אֵלַי אִם עָשִׂיתִי מִיָּמַיי. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֹא בָא קוֹמֵי רַב כְּתָב יְווָנִי מִיָּמוֹי וְקִייְמָהּ בְּחוֹתְמָיו. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְווָנִית. יְווָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית. עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְווָנִי. כָּשֵׁר. פָּתַר לָהּ כְּשֶׁהָיוּ יוֹדְעִין לִקְרוֹת וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לַחֲתוֹם. וְאִם הָיוּ יוֹדְעִין אֶת שְׁנֵיהֶן יַחְתְּמוּ בְּאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצוּ.
Traduction
Rav dit: les juges peuvent signer (pour légalisation) même sans lire l’acte (ils confirment seulement les attestations de témoins); mais les témoins ne devront pas signer sans savoir lire le contenu de l’acte). Toutefois, dit Rav, je jure bien qu’il ne m’est jamais arrivé de confirmer un acte sans le lire au préalable. De même, dit R. Hagaï, en présence de R. Yossé, il n’est jamais arrivé devant Rav un contrat écrit en grec, dont il ait confirmé les signatures (car il ne savait pas lire le grec). Est-ce que notre Mishna n’est pas opposée à Rab? Un divorce écrit en hébreu, est-il dit, et contresigné par les témoins en grec, ou écrit en grec et contresigné en hébreu, ou par un témoin en hébreu et un autre en grec, est valable''? (Le fait d’avoir signé en une autre langue ne prouve-t-il pas que le témoin n’a pas su le lire, et pourtant l’acte est valable)? (Le fait d’avoir signé en une autre langue ne prouve-t-il pas que le témoin n’a pas su le lire, et pourtant l’acte est valable)? Cela ne prouve rien (dit Rav), et il est admissible que les témoins savaient lire le grec, non signer ainsi ou bien encore, sachant les 2 langues, ils ont adopté pour signer celle qu’ils préfèrent.
Pnei Moshe non traduit
הדיינין חותמין. על הקיום אע''פ שאין יודעין לקרות כתב השטר אלא שמכירין חתימת העדים:
אבל אין העדים חותמין. אם אין יודעין לקרות שהרי על השטר הן מעידין:
אמר יבא עלי. כלומר רב בעצמו אמר אע''פ שמן הדין מותר לדיין לחתום הקיום אפילו אינו יודע לקרות השטר יבא עלי כך וכך אם עשיתי כן מימי לחתום בקיום אם לא שידעתי לקרות גוף השטר וכן העיד רבי חגיי לפני רבי יוסי שלא בא לפני רב מימיו כתב יוני והוא קיים השטר בחותמיו מפני שלא היה יודע לקרות כתב יוני:
מתני'. פליגא על רב. דהא קתני גט שכתבו עברית כו' אלמא אע''פ שאין יודעין לקרות שהרי בכתב אחר חתמו ואפ''ה כשר וקשיא לרב:
פתר לה. רב בשהיו יודעין לקרות מה שכתוב בשטר אבל לחתום בזההכתב לא היו יודעין ולפיכך כשר:
ואם היו יודעין. כמו אי נמי הוא כלומר א''נ שהיו יודעין את שניהם כתב עברית ויונית מיירי והלכך יחתמו באי זה מהן שירצו:
Guittine
Daf 54a
משנה: יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מְגוֹרֶשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָא. וְאֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא. גִּירֵשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי זָרַק לָהּ קִידּוּשִׁין סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ זוֹ הִיא אֲמַתְלָא.
Traduction
Si le bruit s’est répandu dans la ville que telle femme a été mariée en ce jour (362)J, (Yebamot 6, 4), elle est désormais consacrée; et si l’on dit d’une femme qu’elle a été répudiée, elle est désormais tenue pour telle, à condition qu’il n’y ait pas d’objection pour cause de doute. Qu’appelle-t-on ainsi? La répudiation de la femme d’une façon conditionnelle, ou l’envoi de l’acte de consécration à la femme au milieu de la rue, sans que l’on ait pu affirmer si le contrat est tombé près d’elle ou près de lui; c’est une cause d’infirmation pour doute.
Pnei Moshe non traduit
מתני' יצא שמה בעיר מקודשת. פנוי' שיצא עליה קול פלונית נתקדשה היום לפלוני ולא קול הברה בלבד אלא כגון שהיה נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית נתקדשה היום כדמפרש רבי יוחנן בגמ':
מגורשת ה''ז מגורשת. ארישא קאי האי איתתא שיצא עליה קול מקודשת וחיישינן ליה ואסרנוה לינשא כ''א לאותו האיש ואם חזר ויצא עליה קול מגורשת שגרשה אותו פלוני שיצא לה קול קידושין ממנו הרי זו מגורשת ומותרת לכל שהרי קול שחששנו לו מתחלה שוברו עמו:
ובלבד שלא יהא שם אמתלא. שלא יהא עם הקול של קדושין או של גרושין אמתלא טעם שהוא שובר את כח הקול:
זרק לה קידושיה כו'. וה''ה הכי נמי איפכא:
משנה: גֵּט מְעוּשֶּׂה בְּיִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר וּבַגּוֹיִם פָּסוּל. וְהַגּוֹיִים חוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ עֲשֵׂה מַה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָךְ.
Traduction
L’acte qui porte inscrit les surnoms de chaque époux est valable. Le divorce imposé par un tribunal juif est valable, non celui d’un tribunal païen. Pourtant, l’acte sera valable lorsque le tribunal juif (faute de pouvoir suffisant) fait frapper le mari par des païens, qui lui disent d’exécuter ce que les juifs lui ont ordonné.- (361)''A la fin, les éditions de la Mishna ajoutent le mot: KASCHER, '''' alors l'acte sera valable ''''''
Pnei Moshe non traduit
מתני' מעושה. בחזקה:
בישראל כשר. אם אנסוהו בדין כגון כל הנך דכופין להוציא או שהיתה אסורה לו ואם אנסוהו שלא כדין פסול ופוסל בכהונה משום ריח הגט:
ובעכו''ם פסול. כדין פסול ופוסל מן הכהונה שלא כדין אפי' ריח גט אין בו:
ובעכו''ם חובטין. מי שחייב ליתן גט מן הדין ואין כח בדייני ישראל לכופו חובטין אותו ע''י עכו''ם שאומרי' לו עשה מה שישראל אומרים לך ונותן הגט על פי דייני ישראל:
הלכה: כָּךְ הָיוּ נְקִיָּי הַדַּעַת בִּירוּשָׁלֵם כּוֹתְבִין. גֵּט מְעוּשֶּׂה בְּיִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר וּבַגּוֹיִם פָּסוּל כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר. פָּסוּל וּפוֹסֵל בִּכְהוּנָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין מְעַשִּׂין אֶלָּא לִפְסוּלִין. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין מְעַשִּׂין אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְהָתַנִּינָן שְׁנִיּוֹת. לָא בְגִין אָמַר שְׁמוּאֵל. וְהָתַנִּינָן. הַמַדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּיהֲנוֹת לוֹ. עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם יַעֲמִיד פַּרְנָס. יוֹתֵר מִכֵּן יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא מוֹצִיא. שָׁמַעְנוּ שֶׁכּוֹפִין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' שמואל אמר כו'. אם אנסוהו כדין כדפרישית במתני':
אין מעשין. כתובה בפ' יש מותרות ושם פירשתי:
הלכה: יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת כול'. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נֵירוֹת דּוֹלְקִין וְשִׂיחוֹת בְּנֵי אָדָם מְשִׂיחִין. הָתִיב רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. וְהָא תַנִּינָן. יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מְגוֹרֶשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. אִית לָךְ מֵימַר נֵירוֹת דּוֹלְקִין. לֹא סִיחוֹת בְּנֵי אָדָם מְסִיחִין. וְהָכָא סִיחוֹת בְּנֵי אָדָם מְשִׂיחִין. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִבְדַּק הַשֵּׁם וְנִמְצָא מִפִּי נָשִׁים מִפִּי קְטַנִּים בָּטֵל הַשֵּׁם. רַב אָמַר. לֹא הִתִּירוּ בֶהּ אֶלָּא עֵד מִפִּי עֵד בִּלבַד.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' נרות דולקין. לא קול בעלמא אלא שראו נרות דולקין ושיחות בני אדם משיחין פלונית נתקדשה היום:
והא תנינן יצא כו' מגורשת הרי זה מגורשת אית לך מימר. גבי גירושין נמי נירות דולקין בתמיה ולשמחה מה זו עושה אלא לאו דסיחת בני אדם לחוד סגי והכא נמי בקידושין בסיחות בני אדם משיחין סגי:
נבדקה שם. בדקוהו אחר הקינ ממי יצא ונמצא שיצא מפי נשים או קטנים בטל הקול:
לא התירו בה. אמתניתין קאי לא התירו לסמוך בקול בקידושין או בגירושין אלא עד מפי עד בלבד שיאמר אני שמעתי מפלוני ופלוני מפלוני ואותו פ' הלך לי למדינת הים וליתי' דלישיילי' ובכגון זה הוי קיל מעליא לסמוך עליו:
רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. יִשְׂרָאֵל שֶׁעִיסּוּ כְמַעֲשֶׂה גּוֹיִם פָּסוּל. וּבְאוֹמֵר. אֵינִי זָן וּמְפַרְנֵס. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. וְגוֹיִם שֶׁעִיסּוּ כְמַעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר. אֲפִילוּ אָמַר. אֵינִי זָן וּמְפַרְנֵס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. וְהַגּוֹיִים אוֹמְרִים לוֹ וְחוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ. עֲשֵׂה מַה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָךְ. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם אִיסִּי. הָאוֹמֵר. אֵינִי זָן וּמְפַרְנֵס. כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְכוֹפִין. אָמַר לֵיהּ. וְאַדַּיִין אַתְּ לָיֵי. אִם מִפְּנֵי רֵיחַ רַע כּוֹפִין לֹא כָּל שֶׁכֵּן מִפְּנֵי חַיֵּי נֶפֶשׁ. אָתָא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָאוֹמֵר. אֵינִי זָן וְאֵינִי מְפַרְנֵס. אוֹמְרִים לוֹ. אוֹ זָן אוֹ פַרְנֵס אוֹ פְטוֹר.
Traduction
⁠— (363)En tête est un passage traduit (Yebamot 9, 3) R. Jérémie dit au nom de Rab: l’acte écrit par un juif sous l’effet de la violence des païens (qui ont donné l’ordre de contraindre le juif) sera sans valeur, ainsi que si l’individu (contraint) déclare ne pas vouloir nourrir ni entretenir la femme (un tel acte est impropre s’il provient des païens, quoiqu’au fond il soit juste). R. Hiya a enseigné: un acte écrit par un païen sous l’effet de la contrainte par des juifs sera valable, si même l’individu (ainsi contraint) déclare ne pas nourrir la femme, ni l’entretenir. En effet, dit R. Yossé, la Mishna dit pareillement: ''Les païens le frappent, en lui disant d’exécuter ce que les Juifs lui ont ordonné de faire''. R. Hiya b. Ashé dit au nom d’Issi: On imposera le divorce au mari qui déclare ne pas vouloir nourrir la femme ni l’entretenir. -Mais, demanda R. Jérémie devant R. Abahou, comment peut-on de ce fait le contraindre au divorce? Certes, répondit R. Abahou; sans quoi, on se demanderait: si le divorce est de rigueur au cas où le mari est affecté d’une mauvaise odeur (364)(Ketubot 7, 10), pourquoi ne le serait-il pas à plus forte raison lorsqu’il s’agit d’une question vitale (celle de la subsistance)? Aussi R. Hiskia, R. Jacob b. Aba et R. Yossa au nom de R. Yohanan dirent: le mari qui déclare ne plus vouloir nourrir, ni entretenir sa femme, devra ou la nourrir et l’entretenir, ou la répudier. Au sujet ''des bruits de consécration'' (9,10), R. Yossa dit au nom de R. Yohanan: il faut pour cela (en dehors du simple bruit) avoir vu brûler les lumières de l’hyménée et entendu des hommes en parler (signes de réalité). -Mais notre Mishna ne dit-elle pas: ''Si le bruit s’est répandu en ville que telle femme a été mariée, elle est désormais consacrée, et si l’on dit d’une femme qu’elle a été répudiée, elle est désormais tenue pour telle''; ou, pour la répudiation, peut-il être question de brûler les lumières? C’est donc que le parler des hommes à cet égard suffit, et il sera suffisant aussi pour le mariage. R. Yossa dit au nom de R. Yohanan (365)même traité, 1, 1: si le bruit se répand en ville qu’une telle femme est répudiée, elle sera considérée comme telle; si ensuite on examine de qui émane cette nouvelle, et il se trouve qu’elle a été répandue par des femmes ou des enfants, elle est sans valeur (366)A la suite de ces mots, l'édition de Venise et celles qui l'ont suivie continuent le texte talmudique sans interruption jusqu'à la fin du chapitre.
Pnei Moshe non traduit
ישראל שעישו במעשה עכו''ם. כלומר ע''י עכו''ם מתחילה שהם אנסוהו וציוו לישראל לכופו פסול:
ובאומר. כלומר אפילו באומר איני זן ומפרנס אותה שכדין הוא לכופו להוציא כדאמרי' בפרק המדיר אפילו הכי פסול הואיל ומתחילה ע''י עכו''ם הוא:
ועכו''ם שעישו במעשה ישראל. ע''י ישראל מתחילה שהן אנסוהו וציוו לעכו''ם לכופו כשר:
אפילו אינו זן ומפרנס. כלומר דלא מיתכשרא בעכו''ם שלא ע''פ ישראל אף על פי שהוא כדין:
מתני' אמרה כן. ממתניתין נמי שמענו דמתכשר בעכו''ם על פי ישראל ודוקא בכה''ג שהישראל מצווין לעכו''ם לכופו דקתני ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרים לך:
ר''י. מספקא ליה בהא דרבי חייה בר אשי ובעי מלפני ר' אבהו וכופין אם כופין להוציא בכה''ג:
ואדיין אית לי'. ועדיין את צריך למיבעי להאי בתמיה:
אם מפני ריח רע כופין. כדחשיב בפ' המדיר ואלו שכופין להוציא בעל פוליפוס כו' מפני חיי נפש לא כל שכן שכופין:
אתא רבי חזקיה. וקאמר בהדיא הכי משמיה דרבי יוחנן:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא בְעִית מִדַּעְתּוֹ דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג. בְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבֵהוּ. לְאוֹרְכּוֹ. דּוּ אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לְזַווֵיג וְלֹא זִיווֵג. כֵּינִי מַתְנִיתָא. כָּתַב סוֹפֵר וָעֵד כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי כָּשֵׁר. בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי וְלֹא כָתַב עֵד כָּשֵׁר. 54a כָּתַב חְנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ פָּסוּל. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ כָתַב אִינּוֹ. כָּשֵׁר. רִבִּי אַבָּהוּ כָתַב אל''ף. רַב חִסְדָּא כָתַב סמ''ך. שְׁמוּאֵל כָּתַב חָרוּתָא.
Traduction
– Quant à la suite de la Mishna, on l’explique ainsi: ''Si l’acte est écrit par l’écrivain, auquel s’est joint un (seul) témoin, l’acte est valable''. Si ensuite, l’on a écrit ''un tel homme'' (sans ajouter le mot témoin), ou ''le fils d’un tel'', cela suffit pour valider l’acte. R. Eléazar dit: d’après l’avis de tous, la Mishna déclare ''valable l’acte rédigé par un écrivain, auquel s’est joint un ''(seul) témoin''. Selon R. Yohanan, c’est seulement conforme à l’avis de R. Yossé (la signature de l’écrivain devra être jointe à celle du témoin pour former la double attestation). Ne t’effraie pas, dit R. Juda, de cet avis de R. Yohanan (qui semble admettre comme règle l’exigence de la signature du scribe) car, par là, il réplique seulement à l’opinion de R. Eléazar (ce n’est pas son propre avis). – Quant au premier cas de la Mishna (l’apposition de la signature des témoins au second côté), on suppose cette écriture se suivant en longueur (357)Nous avons suivi la version adoptée par le commentaire Qorban 'eda; aussi il est dit au nom de R. Zeira: comme la confusion avec un autre couple du même nom n’arrive guère (358)Cf même traité 3, 2, on n’en tient nul compte (359)Les vieilles éditions ont ici une phrase répétée indûment de ce qui précède. – ''La simple mention du surnom, est-il dit, laisse l’acte valable''. Selon R. Abahou au nom de R. Yohanan, n’eut-on écrit que ANI (pas plus), c’est suffisant pour valider l’acte. R. Abahou signait d’un A (l’initiale de son nom). R. Hisda mettait un S (la seconde consonne, plus significative que la première). Samuel figurait un tronc d’arbre (ou de palmier) comme visa (360)Ces divers modes de signer prouvent que la simple indication suffit pour attester.
Pnei Moshe non traduit
גרסי' הכא כיני כו' ולא כתב עד כשר והדר גרסי' אמר ר' אלעזר כו' דשייך עלה ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות בטעות:
כיני מתני' כתב סופר ועד כשר. כלו' כן אנו מפרשים להמתני' דדוקא כתב קאמר ואשמועי' דבכתב סופר ועד אחד נמי כשר:
איש פלוני כו'. כלומר הא דקתני במתניתין איש פלוני עד לאו דוקא אלא אע''ג דלא כתב עד והא דקתני בסיפא ולא כתב עד כשר אכולהו קאי:
אמר רבי אלעזר ד''ה היא. כלו' רבי אלעזר פליג על הא דקאמר דאיש פלוני כשר אע''פ שלא כתב עד משום דמוקמי' למתניתין כדברי הכל והיינו למאי דפליגי רבי יהודה וחכמים בפרקין גבי גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם רבי יהודה אומר ודן די יהוי כו' דס''ל לרבי יהודה דידים מוכיחות בעינן והכא נמי אם כתב איש פלוני ולא כתב עד אינו מוכיח דלשם עדות נתכוין והילכך דוקא אם כתב נמי עד דבהא ד''ה מודים בה וניחא לן למוקמי מתני' כד''ה:
דרבי יהודה היא. השתא קס''ד דה''ק רבי יוחנן לרבי יהודה דוקא הוא דתנינן עד אבל לרבנן אע''פ שלא כתב עד:
לא בעית מדעתו דרבי יוחנן פליג. כלומר לא תילף מדברי רבי יוחנן דקאמר דרבי יהודה הוא דפליג בהא משום דסבירא לן כחכמים וא''כ הכא אפילו בלא עד כשר אלא בשיטתו השיבהו לרבי אלעזר למאי דאמר דד''ה היא וקאמר ליה לדידך דמדמית ליה לפלוגתא דר''י ורבנן לא אתיא אלא כרבי יהודה אבל באמת הכא אליבא דכ''ע אתיא ועד שיכתוב עד דאי לאו הכי אינו ניכר כלל שלשם עדות נתכוין ולא דמי להתם דכיון שכתב הרי את מותרת שפיר מוכיח דגיטא הוי לרבנן:
לאו רבו דאמר בשם רבי זעירא מכיון שאינו מצוי לזויג ולא זיוג. כלומר דהש''ס מתמה על דברי רבי יוסי דקס''ד דלדידיה אפילו כתב איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד נמי פסול דאפילו בכה''ג בעינן שיהא מוכיח דלשם עדות נתכוין ואע''ג דטרח לכתוב שמו ושם אביו לא אמרינן דמשום הכי כתב נמי שם אביו כדי שידעו מי הוא לקיים חתימתו אלא דחשיב בדעתיה הרי כמה יוסף בן שמעון איכא בשוקא ויכולני לומר לא אני הוא שחתמתי אלא אחר הוא. והיינו דמקשי עליה. לאו רבו. רבי ירמיה רבי' דרבי יוסי כדאמרינן בפ' כל הגט הלכה ב' רבי יוסי שאל לרבי ירמיה הגע עצמך שזיווג גבי שני יוסף בן שמעון כלומר אם חיישינן שמא גט זה הוא מאחר ששמו כשמו כדפרישית התם והשיב לו שם רבי ירמיה בשם רבי זעירא מכיון שאינו מצוי לזויג דלא שכיח שיהא שמו ושם אביו כשמו ולא זיווג כלומר דלא חיישינן להא שמא זיווג וה''נ לא חיישינן לזה ולומר דדעתו הוא שיאמר אחר ששמו ושם אביו כן הוא שחתם דאינו מצוי כל כך אלא ודאי אמרינן מדטרח לכתוב גם שם אביו לעדות נתכוין שידעו מי הוא ואף על גב דלא כתב עד כשר:
אפילו כתב אינו. לשון יונית הוא אם רוצין לומר אחד אומרים אינו או לאיזה סימן אומרים כן וכלומר אפילו לא כתב אלא סימן בעלמא כשר:
כתב אל''ף. לסימן שמו:
ורב חסדא סמ''ך ושמואל כתב חרותא. צייר ענף של דקל לסימן והיו הכל יודעין שזה לסימן שמו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source