משנה: שִׁייֵר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בַּדַּף הַשֵׁנִי וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּן כָּשֵׁר. חָֽתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף מִן הַצַּד אוֹ מֵאֲחוֹרָיו בְּגֵט פָּשׁוּט פָּסוּל. הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁלָּזֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁלָּזֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין. רֹאשׁוֹ שֶׁלָּזֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁלָּזֶה וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּן אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ כָּשֵׁר. גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְווָנִית יְווָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְווָנִי כָּתַב הַסּוֹפֵר וָעֵד כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר. בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי וְלֹא כָתַב עֵד כָּשֵׁר. כָּתַב חְנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ כָּשֵׁר. כָּךְ הָיוּ נְקִיָּי הַדַּעַת בִּירוּשָׁלֵם כּוֹתְבִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מן הצד. בגליון ימין הגט או השמאלי:
מאחריו. בגט פשוט שחכמים תיקנו עדיו מתוכו:
הקיף. חבר זה אצל זה:
שניהן פסולין. שאין החתימה נקראת לא עם זה ולא עם זה:
את שהעדים נקרין בסופו. שגג החתימה כלפי סופו כשר ולא שרגלי חתימה כלפי ראשו. ובנוסחת הבבלי גריס בסיפא נמי והעדים באמצע וכדפרישית ולנוסחא דהכא נמי יש לפרש כן ומלמטן כמו באמצע וכך היא נוסחת הרי''ף ז''ל. א''נ מלמטן ממש והשני כשר:
כתב הסופר ועד. שכתב הגט וחתם עליו עד אחד. ובבבלי מסיק חתם סופר ועד שנינו ובגמרא מפרשינן לה:
חניכתו וחניכתה. שם כינוי האיש והאשה:
כד היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין. שם החניכה לבד:
כתב חניכתו וחניכתה כשר גרסינן:
כשר. ודוקא שיהא ניכר בקלף שלא נחתך ממנו כלום דאי לאו הכי חוששין שמא שני גיטין היו כתובין זה אצל זה והשמאלי נכתב בגובה המגילה יותר מהימני והיה שום תנאי בימני מלמטה וחתך התחתון מהימני והעליון מהשמאלי וכיון אותם ביחד:
בראש הדף. רגלי חתימת העדים כנגד גגו של כתב:
מתני' וכתבו בדף השני. שאצלו ברוחב המגילה:
קָרָא עִרְעֵר עַל חֲתִימַת יְדֵי הָעֵדִים. וְעַל חֲתִימַת יְדֵי הַדַּייָנִין. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. שֶׁכֵּן אִם רָצָא לְקַייְמוֹ בִּכְתַב יַד הָעֵדִים מְקוּייָם. בִּכְתַב יַד הַדַּייָנִין מְקוּייָם. אֲנִי אוֹמֵר. אֲפִילוּ בְעֵד אֶחָד מִדַּייָן אֶחָד מְקוּייָם. יְהַב רְשׁוּ לַכְּתוֹבָא שֶׁיִּכְתּוֹב וְלַחַתִימַייָא שֶׁיַּחְתִּימוֹן. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. צְרִיכִין הָעֵדִים לִכְתּוֹב. הַמִּלְוָה הַזֹּאת מֵאֶחָד בְּנִיסָן הוּא וְאָנוּ אִיחַרְנוּ זְמַנּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. אַשְּׁרַת הַדַּייָנִין אֲפִילוּ רְחוֹקָה כַּמָּה כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְיֵאוּת. שֶׁכֵּן אִם רָצָא לְקַייְמוֹ אֲפִילוּ בִּכְתַב אֶחָד מְקַייֵם. רַב אָמַר. צְרִיכִין הַדַּייָנִין לִכְתּוֹב. אִישַּׁרְנוּהִי בְמַעֲמַד פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי. לָמָּה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מְצוּיִין לְהַזִּים. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בְּאֵי זֶה יוֹם וּבְאֵי זֶה שָׁעָה וּבְאֵי זֶה מָקוֹם. גְּזַר דִין נְפַק מִקּוֹמֵי רַב וְלֹא הֲוָה כָתוּב כָּךְ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. צְרִיכִין הַדַּייָנִים 53b מַכִּירִין אֶת הַנִּידּוֹנִין. מַעֲשֶׂה הָיָה וְזִייְפוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
הדיינין חותמין. על הקיום אע''פ שאין יודעין לקרות כתב השטר אלא שמכירין חתימת העדים:
אבל אין העדים חותמין. אם אין יודעין לקרות שהרי על השטר הן מעידין:
אמר יבא עלי. כלומר רב בעצמו אמר אע''פ שמן הדין מותר לדיין לחתום הקיום אפילו אינו יודע לקרות השטר יבא עלי כך וכך אם עשיתי כן מימי לחתום בקיום אם לא שידעתי לקרות גוף השטר וכן העיד רבי חגיי לפני רבי יוסי שלא בא לפני רב מימיו כתב יוני והוא קיים השטר בחותמיו מפני שלא היה יודע לקרות כתב יוני:
מתני'. פליגא על רב. דהא קתני גט שכתבו עברית כו' אלמא אע''פ שאין יודעין לקרות שהרי בכתב אחר חתמו ואפ''ה כשר וקשיא לרב:
פתר לה. רב בשהיו יודעין לקרות מה שכתוב בשטר אבל לחתום בזההכתב לא היו יודעין ולפיכך כשר:
ואם היו יודעין. כמו אי נמי הוא כלומר א''נ שהיו יודעין את שניהם כתב עברית ויונית מיירי והלכך יחתמו באי זה מהן שירצו:
קרא ערער. שטר שכתוב בו הנפק וקרא הלוה ערער לומר מזויף הוא שאע''פ שמקוים הוא חיישינן שמא זייף נמי לחתימת הדיינין וצריך עכשיו לקיימו:
שכן כו'. כלומר אם רוצה מקיימו ע''י שמכירין חתימת הדיינין:
אני אומר. רבי בא קאמר לה הכי אמר רב יהודה ואני אומר אפילו בעד אחד מדיין אחד מקיים כלומר אפילו לא מצא לקיים אלא חתימת עד אחד ודיין אחד מצטרפין והכא גרסינן הא דרבי מנא דכתוב לקמן בספרי הדפוס:
ויאות. ושפיר כן שהרי אם רצה לקיימו אפילו בכתב אחד מקוים כלומר דהא סגי בקיום אחד מהן או בחתימת העדים או בחתימת הדיינין וא''צ להכיר את שניהן והילכך באחד מהעדים ואחד מהדיינים נמי סגי דמצטרפין הן:
יהב רשו לכתובא. הרי שנתן רשות לשופר לכתוב השטר ולעדים שיחתומו ולא כתבוהו באותו יום אלא איחרוהי שההלואה היתה בא' בניסן והן כתבו בתשרי:
אשרת הדיינין. קיום הדיינין אפילו רחוקה כמה מחתימת העדים כשר וכגון דטייטי ליה בדיו בין העדים לקיום דבדיינים ליכא למימר אטיוטא חתמו אבל בעדים לא מהני הכי דאתי למימר אטיוטא חתום:
צריכין הדיינין לכתוב. בהנפק אישרנוהו במעמד פ' ופ':
כדי שלא יהו מצויין להזים. שלא יבאו לשקר אבל עכשיו ישאלו לפ' ופ' אם היו באותו מעמד. א''נ שלא יהא הלוה יכול להזימן:
מעתה. אם תחוש לכך א''כ אפי' באיזו יום כו' יכתבו אלא לא צריך דלא חיישינן שמא יבא הלוה להזים לב''ד:
גזר דין. פסק דין אחד יצא מלפני רב על שטר מקוים ולא היה כתוב כך במעמד כו' והכשיר:
צריכין הדיינים מכירין. את בעלי הדינין שלא יערימו לזייף שם הלוה בשם אחר ויוציא אח''כ פסק דין על אותו האחר כדאמר מעשה היה וזייפו:
צריכין העדים לכתוב כי' ואנו איחרנו את זמנו. משום דחיישינן שמא יפרע לו קודם תשרי ויאמר אבדתי השטר ויכתוב לו שובר ואח''כ יוציא השטר לזמנו ויאמר עכשיו שלוית ממני:
הלכה: שִׁייֵר מִקְצָת הַגֵּט כול'. מָהוּ שִׁייֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בַּיבוֹן. כְּגוֹן קַייָם שָׁרִיר וּבָרוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מהו שייר. מה שייר מן הגט:
כגון קיים שריר ויברור. מה שכותבין בסוף השטר הכל שריר וקיים ואין חוששין שמא זה הוא. סוף הגט השמאלי שהיה אצלו:
וְגֵט פָּסוּל פָּשׁוּט בִּמְקוּשָּׁר כָּשֵׁר וּבִלְבַד מֵאֲחוֹרָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
וגט פסול פשוט. אמאחריו בגט פשוט קאי כלומר הא דגט פסול דוקא בפשוט אבל במקושר כשר ובלבד מאחריו אין כשר בו אלא מאחוריו אבל לא מתוכו וקמשמע לן לאפוקי מדר' חנינא בן גמליאל דאמר בריש גט פשוט מקושר שכתבו עדיו מתוכו לנשר מפני שיכול לעשותו פשוט וכדאמר לעיל סוף פרק הזורק:
רַב אָמַר. הַדַּייָנִין חוֹתְמִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין לִקְרוֹת. אֲבָל אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ יוֹדְעִין לִקְרוֹת. אָמַר. יָבוֹא אֵלַי אִם עָשִׂיתִי מִיָּמַיי. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֹא בָא קוֹמֵי רַב כְּתָב יְווָנִי מִיָּמוֹי וְקִייְמָהּ בְּחוֹתְמָיו. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְווָנִית. יְווָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית. עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְווָנִי. כָּשֵׁר. פָּתַר לָהּ כְּשֶׁהָיוּ יוֹדְעִין לִקְרוֹת וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לַחֲתוֹם. וְאִם הָיוּ יוֹדְעִין אֶת שְׁנֵיהֶן יַחְתְּמוּ בְּאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
הדיינין חותמין. על הקיום אע''פ שאין יודעין לקרות כתב השטר אלא שמכירין חתימת העדים:
אבל אין העדים חותמין. אם אין יודעין לקרות שהרי על השטר הן מעידין:
אמר יבא עלי. כלומר רב בעצמו אמר אע''פ שמן הדין מותר לדיין לחתום הקיום אפילו אינו יודע לקרות השטר יבא עלי כך וכך אם עשיתי כן מימי לחתום בקיום אם לא שידעתי לקרות גוף השטר וכן העיד רבי חגיי לפני רבי יוסי שלא בא לפני רב מימיו כתב יוני והוא קיים השטר בחותמיו מפני שלא היה יודע לקרות כתב יוני:
מתני'. פליגא על רב. דהא קתני גט שכתבו עברית כו' אלמא אע''פ שאין יודעין לקרות שהרי בכתב אחר חתמו ואפ''ה כשר וקשיא לרב:
פתר לה. רב בשהיו יודעין לקרות מה שכתוב בשטר אבל לחתום בזההכתב לא היו יודעין ולפיכך כשר:
ואם היו יודעין. כמו אי נמי הוא כלומר א''נ שהיו יודעין את שניהם כתב עברית ויונית מיירי והלכך יחתמו באי זה מהן שירצו:
קרא ערער. שטר שכתוב בו הנפק וקרא הלוה ערער לומר מזויף הוא שאע''פ שמקוים הוא חיישינן שמא זייף נמי לחתימת הדיינין וצריך עכשיו לקיימו:
שכן כו'. כלומר אם רוצה מקיימו ע''י שמכירין חתימת הדיינין:
אני אומר. רבי בא קאמר לה הכי אמר רב יהודה ואני אומר אפילו בעד אחד מדיין אחד מקיים כלומר אפילו לא מצא לקיים אלא חתימת עד אחד ודיין אחד מצטרפין והכא גרסינן הא דרבי מנא דכתוב לקמן בספרי הדפוס:
ויאות. ושפיר כן שהרי אם רצה לקיימו אפילו בכתב אחד מקוים כלומר דהא סגי בקיום אחד מהן או בחתימת העדים או בחתימת הדיינין וא''צ להכיר את שניהן והילכך באחד מהעדים ואחד מהדיינים נמי סגי דמצטרפין הן:
יהב רשו לכתובא. הרי שנתן רשות לשופר לכתוב השטר ולעדים שיחתומו ולא כתבוהו באותו יום אלא איחרוהי שההלואה היתה בא' בניסן והן כתבו בתשרי:
אשרת הדיינין. קיום הדיינין אפילו רחוקה כמה מחתימת העדים כשר וכגון דטייטי ליה בדיו בין העדים לקיום דבדיינים ליכא למימר אטיוטא חתמו אבל בעדים לא מהני הכי דאתי למימר אטיוטא חתום:
צריכין הדיינין לכתוב. בהנפק אישרנוהו במעמד פ' ופ':
כדי שלא יהו מצויין להזים. שלא יבאו לשקר אבל עכשיו ישאלו לפ' ופ' אם היו באותו מעמד. א''נ שלא יהא הלוה יכול להזימן:
מעתה. אם תחוש לכך א''כ אפי' באיזו יום כו' יכתבו אלא לא צריך דלא חיישינן שמא יבא הלוה להזים לב''ד:
גזר דין. פסק דין אחד יצא מלפני רב על שטר מקוים ולא היה כתוב כך במעמד כו' והכשיר:
צריכין הדיינים מכירין. את בעלי הדינין שלא יערימו לזייף שם הלוה בשם אחר ויוציא אח''כ פסק דין על אותו האחר כדאמר מעשה היה וזייפו:
צריכין העדים לכתוב כי' ואנו איחרנו את זמנו. משום דחיישינן שמא יפרע לו קודם תשרי ויאמר אבדתי השטר ויכתוב לו שובר ואח''כ יוציא השטר לזמנו ויאמר עכשיו שלוית ממני:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא בְעִית מִדַּעְתּוֹ דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג. בְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבֵהוּ. לְאוֹרְכּוֹ. דּוּ אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לְזַווֵיג וְלֹא זִיווֵג. כֵּינִי מַתְנִיתָא. כָּתַב סוֹפֵר וָעֵד כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי כָּשֵׁר. בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי וְלֹא כָתַב עֵד כָּשֵׁר. 54a כָּתַב חְנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ פָּסוּל. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ כָתַב אִינּוֹ. כָּשֵׁר. רִבִּי אַבָּהוּ כָתַב אל''ף. רַב חִסְדָּא כָתַב סמ''ך. שְׁמוּאֵל כָּתַב חָרוּתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר רבי אלעזר ד''ה היא. כלו' רבי אלעזר פליג על הא דקאמר דאיש פלוני כשר אע''פ שלא כתב עד משום דמוקמי' למתניתין כדברי הכל והיינו למאי דפליגי רבי יהודה וחכמים בפרקין גבי גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם רבי יהודה אומר ודן די יהוי כו' דס''ל לרבי יהודה דידים מוכיחות בעינן והכא נמי אם כתב איש פלוני ולא כתב עד אינו מוכיח דלשם עדות נתכוין והילכך דוקא אם כתב נמי עד דבהא ד''ה מודים בה וניחא לן למוקמי מתני' כד''ה:
גרסי' הכא כיני כו' ולא כתב עד כשר והדר גרסי' אמר ר' אלעזר כו' דשייך עלה ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות בטעות:
כיני מתני' כתב סופר ועד כשר. כלו' כן אנו מפרשים להמתני' דדוקא כתב קאמר ואשמועי' דבכתב סופר ועד אחד נמי כשר:
איש פלוני כו'. כלומר הא דקתני במתניתין איש פלוני עד לאו דוקא אלא אע''ג דלא כתב עד והא דקתני בסיפא ולא כתב עד כשר אכולהו קאי:
דרבי יהודה היא. השתא קס''ד דה''ק רבי יוחנן לרבי יהודה דוקא הוא דתנינן עד אבל לרבנן אע''פ שלא כתב עד:
לא בעית מדעתו דרבי יוחנן פליג. כלומר לא תילף מדברי רבי יוחנן דקאמר דרבי יהודה הוא דפליג בהא משום דסבירא לן כחכמים וא''כ הכא אפילו בלא עד כשר אלא בשיטתו השיבהו לרבי אלעזר למאי דאמר דד''ה היא וקאמר ליה לדידך דמדמית ליה לפלוגתא דר''י ורבנן לא אתיא אלא כרבי יהודה אבל באמת הכא אליבא דכ''ע אתיא ועד שיכתוב עד דאי לאו הכי אינו ניכר כלל שלשם עדות נתכוין ולא דמי להתם דכיון שכתב הרי את מותרת שפיר מוכיח דגיטא הוי לרבנן:
לאו רבו דאמר בשם רבי זעירא מכיון שאינו מצוי לזויג ולא זיוג. כלומר דהש''ס מתמה על דברי רבי יוסי דקס''ד דלדידיה אפילו כתב איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד נמי פסול דאפילו בכה''ג בעינן שיהא מוכיח דלשם עדות נתכוין ואע''ג דטרח לכתוב שמו ושם אביו לא אמרינן דמשום הכי כתב נמי שם אביו כדי שידעו מי הוא לקיים חתימתו אלא דחשיב בדעתיה הרי כמה יוסף בן שמעון איכא בשוקא ויכולני לומר לא אני הוא שחתמתי אלא אחר הוא. והיינו דמקשי עליה. לאו רבו. רבי ירמיה רבי' דרבי יוסי כדאמרינן בפ' כל הגט הלכה ב' רבי יוסי שאל לרבי ירמיה הגע עצמך שזיווג גבי שני יוסף בן שמעון כלומר אם חיישינן שמא גט זה הוא מאחר ששמו כשמו כדפרישית התם והשיב לו שם רבי ירמיה בשם רבי זעירא מכיון שאינו מצוי לזויג דלא שכיח שיהא שמו ושם אביו כשמו ולא זיווג כלומר דלא חיישינן להא שמא זיווג וה''נ לא חיישינן לזה ולומר דדעתו הוא שיאמר אחר ששמו ושם אביו כן הוא שחתם דאינו מצוי כל כך אלא ודאי אמרינן מדטרח לכתוב גם שם אביו לעדות נתכוין שידעו מי הוא ואף על גב דלא כתב עד כשר:
אפילו כתב אינו. לשון יונית הוא אם רוצין לומר אחד אומרים אינו או לאיזה סימן אומרים כן וכלומר אפילו לא כתב אלא סימן בעלמא כשר:
כתב אל''ף. לסימן שמו:
ורב חסדא סמ''ך ושמואל כתב חרותא. צייר ענף של דקל לסימן והיו הכל יודעין שזה לסימן שמו:
משנה: גֵּט מְעוּשֶּׂה בְּיִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר וּבַגּוֹֹיִם פָּסוּל. וְהַגּוֹיִים חוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ עֲשֵׂה מַה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' יצא שמה בעיר מקודשת. פנוי' שיצא עליה קול פלונית נתקדשה היום לפלוני ולא קול הברה בלבד אלא כגון שהיה נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית נתקדשה היום כדמפרש רבי יוחנן בגמ':
מגורשת ה''ז מגורשת. ארישא קאי האי איתתא שיצא עליה קול מקודשת וחיישינן ליה ואסרנוה לינשא כ''א לאותו האיש ואם חזר ויצא עליה קול מגורשת שגרשה אותו פלוני שיצא לה קול קידושין ממנו הרי זו מגורשת ומותרת לכל שהרי קול שחששנו לו מתחלה שוברו עמו:
ובלבד שלא יהא שם אמתלא. שלא יהא עם הקול של קדושין או של גרושין אמתלא טעם שהוא שובר את כח הקול:
זרק לה קידושיה כו'. וה''ה הכי נמי איפכא:
ובעכו''ם חובטין. מי שחייב ליתן גט מן הדין ואין כח בדייני ישראל לכופו חובטין אותו ע''י עכו''ם שאומרי' לו עשה מה שישראל אומרים לך ונותן הגט על פי דייני ישראל:
מתני' מעושה. בחזקה:
בישראל כשר. אם אנסוהו בדין כגון כל הנך דכופין להוציא או שהיתה אסורה לו ואם אנסוהו שלא כדין פסול ופוסל בכהונה משום ריח הגט:
ובעכו''ם פסול. כדין פסול ופוסל מן הכהונה שלא כדין אפי' ריח גט אין בו:
הלכה: כָּךְ הָיוּ נְקִיָּי הַדַּעַת בִּירוּשָׁלֵם כּוֹתְבִין. גֵּט מְעוּשֶּׂה בְּיִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר וּבַגּוֹיִם פָּסוּל כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר. פָּסוּל וּפוֹסֵל בִּכְהוּנָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין מְעַשִּׂין אֶלָּא לִפְסוּלִין. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין מְעַשִּׂין אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְהָתַנִּינָן שְׁנִיּוֹת. לָא בְגִין אָמַר שְׁמוּאֵל. וְהָתַנִּינָן. הַמַדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּיהֲנוֹת לוֹ. עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם יַעֲמִיד פַּרְנָס. יוֹתֵר מִכֵּן יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא מוֹצִיא. שָׁמַעְנוּ שֶׁכּוֹפִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אין מעשין. כתובה בפ' יש מותרות ושם פירשתי:
גמ' שמואל אמר כו'. אם אנסוהו כדין כדפרישית במתני':
גמ' נרות דולקין. לא קול בעלמא אלא שראו נרות דולקין ושיחות בני אדם משיחין פלונית נתקדשה היום:
והא תנינן יצא כו' מגורשת הרי זה מגורשת אית לך מימר. גבי גירושין נמי נירות דולקין בתמיה ולשמחה מה זו עושה אלא לאו דסיחת בני אדם לחוד סגי והכא נמי בקידושין בסיחות בני אדם משיחין סגי:
נבדקה שם. בדקוהו אחר הקינ ממי יצא ונמצא שיצא מפי נשים או קטנים בטל הקול:
לא התירו בה. אמתניתין קאי לא התירו לסמוך בקול בקידושין או בגירושין אלא עד מפי עד בלבד שיאמר אני שמעתי מפלוני ופלוני מפלוני ואותו פ' הלך לי למדינת הים וליתי' דלישיילי' ובכגון זה הוי קיל מעליא לסמוך עליו:
רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. יִשְׂרָאֵל שֶׁעִיסּוּ כְמַעֲשֶׂה גּוֹיִם פָּסוּל. וּבְאוֹמֵר. אֵינִי זָן וּמְפַרְנֵס. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. וְגוֹיִם שֶׁעִיסּוּ כְמַעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר. אֲפִילוּ אָמַר. אֵינִי זָן וּמְפַרְנֵס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. וְהַגּוֹיִים אוֹמְרִים לוֹ וְחוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ. עֲשֵׂה מַה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָךְ. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם אִיסִּי. הָאוֹמֵר. אֵינִי זָן וּמְפַרְנֵס. כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְכוֹפִין. אָמַר לֵיהּ. וְאַדַּיִין אַתְּ לָיֵי. אִם מִפְּנֵי רֵיחַ רַע כּוֹפִין לֹא כָּל שֶׁכֵּן מִפְּנֵי חַיֵּי נֶפֶשׁ. אָתָא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָאוֹמֵר. אֵינִי זָן וְאֵינִי מְפַרְנֵס. אוֹמְרִים לוֹ. אוֹ זָן אוֹ פַרְנֵס אוֹ פְטוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
ואדיין אית לי'. ועדיין את צריך למיבעי להאי בתמיה:
ר''י. מספקא ליה בהא דרבי חייה בר אשי ובעי מלפני ר' אבהו וכופין אם כופין להוציא בכה''ג:
מתני' אמרה כן. ממתניתין נמי שמענו דמתכשר בעכו''ם על פי ישראל ודוקא בכה''ג שהישראל מצווין לעכו''ם לכופו דקתני ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרים לך:
אפילו אינו זן ומפרנס. כלומר דלא מיתכשרא בעכו''ם שלא ע''פ ישראל אף על פי שהוא כדין:
ועכו''ם שעישו במעשה ישראל. ע''י ישראל מתחילה שהן אנסוהו וציוו לעכו''ם לכופו כשר:
ובאומר. כלומר אפילו באומר איני זן ומפרנס אותה שכדין הוא לכופו להוציא כדאמרי' בפרק המדיר אפילו הכי פסול הואיל ומתחילה ע''י עכו''ם הוא:
ישראל שעישו במעשה עכו''ם. כלומר ע''י עכו''ם מתחילה שהם אנסוהו וציוו לישראל לכופו פסול:
אם מפני ריח רע כופין. כדחשיב בפ' המדיר ואלו שכופין להוציא בעל פוליפוס כו' מפני חיי נפש לא כל שכן שכופין:
אתא רבי חזקיה. וקאמר בהדיא הכי משמיה דרבי יוחנן:
משנה: יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מְגוֹרֶשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָא. וְאֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא. גִּירֵשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי זָרַק לָהּ קִידּוּשִׁין סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ זוֹ הִיא אֲמַתְלָא.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' יצא שמה בעיר מקודשת. פנוי' שיצא עליה קול פלונית נתקדשה היום לפלוני ולא קול הברה בלבד אלא כגון שהיה נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית נתקדשה היום כדמפרש רבי יוחנן בגמ':
מגורשת ה''ז מגורשת. ארישא קאי האי איתתא שיצא עליה קול מקודשת וחיישינן ליה ואסרנוה לינשא כ''א לאותו האיש ואם חזר ויצא עליה קול מגורשת שגרשה אותו פלוני שיצא לה קול קידושין ממנו הרי זו מגורשת ומותרת לכל שהרי קול שחששנו לו מתחלה שוברו עמו:
ובלבד שלא יהא שם אמתלא. שלא יהא עם הקול של קדושין או של גרושין אמתלא טעם שהוא שובר את כח הקול:
זרק לה קידושיה כו'. וה''ה הכי נמי איפכא:
ובעכו''ם חובטין. מי שחייב ליתן גט מן הדין ואין כח בדייני ישראל לכופו חובטין אותו ע''י עכו''ם שאומרי' לו עשה מה שישראל אומרים לך ונותן הגט על פי דייני ישראל:
מתני' מעושה. בחזקה:
בישראל כשר. אם אנסוהו בדין כגון כל הנך דכופין להוציא או שהיתה אסורה לו ואם אנסוהו שלא כדין פסול ופוסל בכהונה משום ריח הגט:
ובעכו''ם פסול. כדין פסול ופוסל מן הכהונה שלא כדין אפי' ריח גט אין בו:
הלכה: יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת כול'. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נֵירוֹת דּוֹלְקִין וְשִׂיחוֹת בְּנֵי אָדָם מְשִׂיחִין. הָתִיב רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. וְהָא תַנִּינָן. יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מְגוֹרֶשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. אִית לָךְ מֵימַר נֵירוֹת דּוֹלְקִין. לֹא סִיחוֹת בְּנֵי אָדָם מְסִיחִין. וְהָכָא סִיחוֹת בְּנֵי אָדָם מְשִׂיחִין. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִבְדַּק הַשֵּׁם וְנִמְצָא מִפִּי נָשִׁים מִפִּי קְטַנִּים בָּטֵל הַשֵּׁם. רַב אָמַר. לֹא הִתִּירוּ בֶהּ אֶלָּא עֵד מִפִּי עֵד בִּלבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
אין מעשין. כתובה בפ' יש מותרות ושם פירשתי:
גמ' שמואל אמר כו'. אם אנסוהו כדין כדפרישית במתני':
גמ' נרות דולקין. לא קול בעלמא אלא שראו נרות דולקין ושיחות בני אדם משיחין פלונית נתקדשה היום:
והא תנינן יצא כו' מגורשת הרי זה מגורשת אית לך מימר. גבי גירושין נמי נירות דולקין בתמיה ולשמחה מה זו עושה אלא לאו דסיחת בני אדם לחוד סגי והכא נמי בקידושין בסיחות בני אדם משיחין סגי:
נבדקה שם. בדקוהו אחר הקינ ממי יצא ונמצא שיצא מפי נשים או קטנים בטל הקול:
לא התירו בה. אמתניתין קאי לא התירו לסמוך בקול בקידושין או בגירושין אלא עד מפי עד בלבד שיאמר אני שמעתי מפלוני ופלוני מפלוני ואותו פ' הלך לי למדינת הים וליתי' דלישיילי' ובכגון זה הוי קיל מעליא לסמוך עליו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source